חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

לא יעוכב ביצוע פסה"ד האוסר על עריכת מבחני מיון כתנאי לרישום תלמידים בבי"ס לאומנויות באשקלון

: | גרסת הדפסה
עע"מ
בית המשפט העליון
8280-07
27.5.2008
בפני :
ס' ג'ובראן

- נגד -
:
עיריית אשקלון
עו"ד אילנה מרכוס
:
1. מיכל דן
2. ירדן גורדון
3. מנכ"ל משרד החינוך
4. משרד החינוך

עו"ד אילאיל אמיר
החלטה

הרקע

1.        המשיבים 1 ו- 2 הם אם ובנה הקטין (להלן: האם והקטין בהתאמה או המשיבים 1-2) הגישו לבית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע עתירה להורות לעיריית אשקלון (להלן: העירייה או המבקשת) לרשום את הקטין לבית ספר לאומנויות באשקלון לכיתה א' ולקבוע, כי מבחני המיון שנערכו על-ידי העירייה, כתנאי לכניסה לבית הספר, נעשו בניגוד להנחיות משרד החינוך ובניגוד להחלטת בית-המשפט המחוזי.

2.        בעתירתם טענו המשיבים 1-2, כי הומלץ לקטין על-ידי הגננות להירשם לבית ספר לאומנויות זאת לאור אבחונים פדגוגיים שנערכו על-ידן ומתוך היכרותן את הקטין ואת יכולתו הלימודית והקוגניטיבית.

3.        ביום 15.1.07 נרשם הקטין לכיתה א' בית הספר לאומנויות. הוא הופנה לבחינות מיון במכון ארז, אך להפתעת הכל, לא עבר את בחינת המיון. בדיעבד, התברר להוריו, כי קיים איסור לערוך בחינות מיון על-פי חוזר מנכ"ל משרד החינוך. לו ידעו המשיבים 1-2 על קיומו של האיסור לעריכת בחינות מיון, לא היו ניגשים לבחינה ועותרים לרשום את הקטין ללא בחינת מיון.

4.        ביום 15.4.07 פנו למר ינאי, סמנכ"ל לענייני חינוך של העירייה וציינו, כי התברר להם קיומו של האיסור בדבר עריכת בחינות מיון וביקשו להודיעם "על בדיקה חוזרת להמשך דרכו הלימודית של בנם".

5.        ביום 1.5.07 נענו על-ידי מר ינאי, כי הקטין נרשם לבית ספר "בית יחזקאל", אזור הרישום שלו, כי הקטין אינו רשום פורמאלית לבית ספר לאומנויות וכן כי הרשות פועלת על-פי אותן אמות מידה כלפי כל התלמידים ולא ניתן לנהוג אחרת עם בנם. בנוסף, על-פי חוות דעת של המחלקה המשפטית, אין פסיקה בבית המשפט בעניין בית הספר לאומנויות ומשכך, לא תיערך בדיקה מחודשת לקטין בשנת הלימודים הנוכחית. 

6.          עוד טענו המשיבים 1-2, כי בימים האחרונים הגיעו לידיהם כתבות, הנוגעות לעניין ההרשמה לבית הספר לאומנויות, לפיהן למרות הנחיה מפורשת של משרד החינוך שלא לקיים מבחני מיון, העירייה ממשיכה לעשות כן. בעקבות זאת, פנו המשיבים 1-2 שוב, ביום 26.6.07, למר ינאי וציינו, כי הרשות פועלת בניגוד להנחיות משרד החינוך בעריכת מבחני המיון וביקשו שוב לרשום את הקטין לבית ספר לאומנויות. פנייה זו לא נענתה.

7.        המשיבים 1-2 הגישו עתירה לבית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע.

8.        בית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים (כבוד השופטת ש' דברת) דחה, 20.8.07, את העתירה. פסק-הדין אוסר על עריכת מבחני מיון חיצוניים כתנאי לרישום התלמידים לכיתה א' בבית הספר לאומנויות באשקלון. בית-המשפט קבע, בין היתר, כי לאור השיהוי בפניית המשיבים 1-2 והנזק שעשוי להיגרם לקבוצה גדולה של תלמידים שהתקבלו לבית הספר וגם לאלה שלא התקבלו, אשר יופלו לרעה, יש לדחות את עתירתם. עם זאת, חייב בית-המשפט את העירייה, אשר ביצעה בחינות המיון בניגוד לחוזר המנכ"ל, בהוצאות שנגרמו למשיבים 1-2 בהגשת העתירה, בסכום של 3,000 ש"ח. בית-המשפט הדגיש בפסק-דינו, כי אף כי צודקים המשיבים 1-2 במהות עתירתם, אין מנוס מדחייתה. עוד נקבע, כי קבלת העתירה בשלב זה כרוכה בפגיעה מהותית באינטרסים של התלמידים האחרים (להלן: פסק-הדין).

9.        העירייה הגישה לבית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין. פסק-הדין אוסר על עריכת מבחני מיום חיצוניים כתנאי לרישום התלמידים לכיתה א' בבית ספר לאומנויות באשקלון.

10.      בית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים (כבוד השופטת ש' דברת) דחה, ביום 17.4.08, את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין בקובעו, כי לאור העמדה הברורה של משרד החינוך, האוסר על עריכת בחינות מיון חיצוניות לתלמידים בכיתות א'-ג' כתנאי לקבלתם לבית הספר לאומנויות.

11.      על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים הגישה המבקשת ערעור לבית-משפט זה במסגרתו הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין נשוא הערעור, וזאת עד למתן פסק-הדין בערעור. בבקשה לעיכוב ביצוע טוענת המבקשת, כי סיכויי הערעור גבוהים. לטענתה, היא פנתה טלפונית לד"ר שמשון שושני, שהיה בעבר מנכ"ל משרד החינוך, אשר חתום על חוזר המנכ"ל נשוא העתירה ושושני אישר, כי: "חוזר המנכ"ל אינו מכוון לבתי הספר הייחודיים כגון בתי ספר לאומנויות. החוזר מכוון לתופעה שהתחילה במחצית שנות ה- 90, של מיון תלמידים לכיתות הומוגניות בבתי הספר הרגילים". כמו-כן, טוענת המבקשת, כי הגם שבית-המשפט קבע בהחלטתו, כי משרד החינוך יודיע לעירייה כיצד עליה לפעול, לטענתה, המשיבים 3-4 לא הציגו בתגובתם אף החלטה או הנחייה כתובה לעירייה כיצד לפעול ואף לא הציגו הצעה מסודרת לאימוץ קריטריונים כלשהם. עוד מוסיפה וטוענת המבקשת, כי אין צורך להכביר מילים על הנזק הרב העלול להיגרם מקבלת תלמידים לבית הספר, בהליך שאינו ראוי. נזק מובן מאליו, העלול להיגרם מקבלת תלמידים שאינם מתאימים מבחינת כישוריהם ובשלותם הנפשית מחד גיסא, ודחיית תלמידים אחרים, בעלי פוטנציאל שלא ימומש, מאידך גיסא. לטענת המבקשת, אי עיכוב ביצוע פסק-הדין יגרום לשינוי לרעה בהליך קבלת תלמידים לבית הספר ולנזק בלתי הפיך אם הערעור יתקבל.      

           מנגד, מתנגדים המשיבים כולם לבקשה לעיכוב ביצוע ומבקשים לדחותה. לטענת המשיבים 1-2, סיכויי הערעור נמוכים לאור העובדה, כי בית-המשפט אינו מתערב בשיקולים והחלטות מקצועיות הניתנות על-ידי משרד החינוך והרי בית-המשפט אינו שם את שיקול-דעתו במקום שיקול-הדעת של הרשות המנהלית. כמו-כן, טוענים המשיבים 1-2, כי המבקשת לקתה בשיהוי הגשת הבקשה כדי להעמיד עובדות מוגמרות ובלתי ניתנות לשינוי. לטענתם, לתקנות חוזר מנכ"ל יש תוקף מחייב ויש לאכוף את החוזר ולכן המבקשת "משותקת". עוד מוסיפים וטוענים המשיבים 1-2, כי עד היום המבקשת לא שילמה להם את ההוצאות בהן היא חויבה על-ידי בית-המשפט המחוזי. לבסוף, מוסיפים וטוענים המשיבים 1-2, כי היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע כמוה כמתן פרס לרשות, אשר נוהגת בעזות מצח ודורסת הוראות חוזר מנכ"ל ופניות חד-משמעיות להפסיק את הנוהג הפסול של עריכת מבחנים, דבר שיגרום בהכרח לשינוי המצב החוקי הקיים. המשיבים 1-2 מבקשים לחייב את המבקשת הן בהוצאות והן בפיצויים עונשיים על כך, שהמבקשת ממשיכה לקיים מבחנים שנאסרו ובכך עושה דין לעצמה.

           המשיבים 3-4 מתנגדים, כאמור, אף הם לבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין. לטענתם, דין הבקשה להידחות בין היתר על הסף בגין השיהוי הניכר בהגשתה. לטעמם, הבקשה אינה מגלה עילה לעיכוב ביצוע פסק-הדין שניתן לפני למעלה מ- 9 חודשים ואשר קבע, כי המבקשת פעלה שלא כדין כאשר קיימה בחינות מיון חיצוניות לקראת לימודים בכיתה א' בבית הספר לאומנויות באשקלון, וזאת בניגוד לחוזר מנכ"ל משרד החינוך. כמו-כן, טוענים המשיבים 3-4, כי הבקשה לעיכוב ביצוע נגועה גם בחוסר ניקיון כפיים, המשליך על תום ליבה של המבקשת. שכן, למבקשת היה ידוע זה מכבר, כי אסור לקיים מבחני קבלה חיצוניים לתלמידי כיתות א'-ג'. כך למשל, במסגרת הליך אחר (עת"מ 283/04), שניתן ביום 27.7.05, ושהמבקשת הייתה צד לו נקבע, כי חוזר מנכ"ל משרד החינוך האוסר קיום בחינות חיצוניות לתלמידי א'-ג' חל לא רק על בתי ספר כלליים, אלא גם על בתי ספר ייחודיים ועמדת עיריית אשקלון, לפיה חוזר זה חל רק לגבי בתי ספר כללים אין לה על מה שתסמוך. בעקבות פסק-דין זה, פנו המשיבים 3-4 מספר פעמים למבקשת וביקשו ממנה לחדול באופן מיידי מעריכת מבחנים חיצוניים לתלמידי כיתות א'-ג'. חרף זאת, טוענים המשיבים 3-4, המשיכה המבקשת בנוהג הפסול וערכה מבחני מיון חיצוניים בניגוד לעיקרון השוויון, לדין ולהוראות משרד החינוך, במסגרת חוזר המנכ"ל.

דיון

12.      לאחר עיון בבקשה, בטענות הצדדים ובתגובות המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

13.      הכלל הרחב קובע, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק-הדין, במיוחד כאשר עסקינן בפסק-דין כספי. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח', פ"ד נ (1) 668, 672; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה, פ"ד נ (5) 403).

           בעל-דין חייב להוכיח נסיבות מיוחדות המתקיימות בעניינו, המצדיקות את עיכוב ביצוע פסק-הדין שניתן נגדו, על-מנת שלא יחול בעניינו עקרון זה. השיקולים אותם ישקול בית-המשפט בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין ואשר אותם על המבקש עיכוב ביצוע להוכיח הינם שניים: האחד, כי סיכויי ההצלחה בערעור הינם גבוהים. והשני, הקושי או המניעה להשיב את המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור, כך שלמעשה יתייתר הערעור.

           במקרה שבפני, פסק-הדין נשוא הערעור ניתן בחודש אוגוסט 2007. ביום 7.10.07 הגישה המבקשת ערעור לבית-משפט זה. עם הגשת הערעור, לא הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין. רק ביום 19.3.08 הגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין, אשר נדחתה ביום 17.4.08. אף לבית-משפט זה הגישה המבקשת את בקשתה לעיכוב ביצוע רק ביום 1.5.08. אני סבור, כי נוכח העובדה, כי בעת הגשת הערעור המבקשת לא ביקשה לעכב את ביצוע פסק-הדין, הרי שכעת, בחלוף הזמן הרב שעבר מאז ניתן פסק-הדין, אין מקום לטענה, כי על בית-משפט זה להתערב בעניין בדחיפות. כידוע, הלכה היא, כי שיהוי בהגשת בקשה למתן סעד זמני מהווה כשלעצמה עילה מספיקה לדחיית הבקשה. כך למשל, נקבע ברע"א 920/05 חסין אש תעשיות בע"מ נ' קוניאל אנטוניו (ישראל) בע"מ (לא פורסם, 28.3.05):

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>